מסלול חיי הנרי שיפר

View מסלול חיי של הנרי (צבי) שיפר in a larger map

תולדות סבא הנרי צבי שיפר

תולדות סבא הנרי צבי שיפר ( Henri Shiffer )

נולדתי ב 17/11/1932 בפולניה בעיר קרקוב גרתי בדונייש סקגו 17. נולדתי לאבא ישראל ולאימא סבינה/יפה והייתה לי אחות קטנה הלנה. הייתי שובב, לקחתי את אחותי, הלכנו לטייל וראיתי סוס ברחוב, משכתי לו בזנב והוא בעט בי בסנטר ועד היום יש לי סימן. נסענו פעם למשפחה בכפר אוקוצין והתרגזתי על משהו אז שברתי את החלון עם היד ועד היום יש לי סימן. עם הייתי עושה משהו רע אז כשאבא היה חזר מהעבודה הייתי מסתתר מתחת למיטה שלי שלא ירביץ לי. כל שבת הייתי הולך עם אבא ואימא לבית-כנסת. היו קוראים לי לקרוא בתורה. לא היה לידינו בית-כנסת אז הינו צריכים ללכת רחוק. שפרצה מלחמת העולם השנייה המשפחה שלי עברה מקרקוב למשפחה בכפר אוקוצין ושם הינו זמן מה. אחר-כך העבירו את כל המשפחה לגטו זסקו ויום אחד ההורים ושתי הדודות ( אניה וגוסטה ) אמרו לברוח מהגטו לכפר. אני ברחתי עם אניה וגוסטה וההורים ואחותי היו צריכים גם לברוח בבוקר ומשהוא אמר לנו שבאותו בוקר לקחו את כל האנשים בגטו לרכבות, לאן אני לא יודע מאז לא ראיתי אותם. אז שלושתנו ( אני אניה וגוסטה ) נשארנו אנחנו והסתתרנו בתוך הבית שהיה שייך למשפחה, הסתתרנו מתחת לאדמה במרתף. הייתי בן 9. הינו שם זמן מה ולא היה לנו הרבה אוכל ומים אז שהיה יורד גשם הינו מוצאים גיגית או כוס החוצה, מחכים שהיא תתמלא ושותים, וגם הדודה שהכירה בכפר אנשים בקשה מהם אוכל. הדודה אניה חזרה לקרקוב ושמה מישהיא מהמכירים של המשפחה שלא הייתה יהודיה מצאה לה עבודה כעוזרת בית במשפחה של נאצים גרמנים. הדודה גוסטה נשארה איתי זמן מה אז איכר פולני ( גוי ) התאהב בה והחביא אותה אצלו. אני נשארתי עוד בכפר, מסתתר בכפר. בכפר הייתי עוזר שם למשפחות והם היו נותנים לי אוכל בתמורה. העמדתי פנים כל לילה אז הייתי ממלמל תפילה של נוצרים כי חלק מאנשי הכפר לא ידעו שאני יהודי. אחרי זמן מה התקשרו לדודה אניה שתבוא לקחת אותי מהכפר כי היה כבר מסוכן והגרמנים חיפשו יהודים בכפר, והיא לקחה אותי מהכפר לקרקוב ברכבת. הייתי מסתתר ברחובות וישן שם בסתר. מוכר עיתונים כדי להרוויח קצת כסף. לפעמים הייתי בא לישון בסתר אצל המשפחה הנאצית שדודה אניה עבדה שם במרפסת ועוזב נורא מוקדם בבוקר כדי לא לסכן אותה. לפעמים הייתי הולך למנזרים ולכנסיות כי הם היו מחלקים אוכל לילדים. כל אחד פחד שלא יתפסו אותו הנאצים. הייתי שם הרבה זמן ( ברחובות של קרקוב ). הייתי בקרקוב עד סוף המלחמה עד שהרוסים באו. אחרי המלחמה כולם התחילו לברוח מפולניה לגבול צ'כיה ומגבול צ'כיה לגרמניה. בגרמניה היו מחנות לכל היהודים הפליטים והיו נותנים להם אוכל ושמה אני הייתי בבית יתומים נתנו לנו אוכל, בגדים, לימדו אותנו קצת. כל המחנות האלו היו בלונסברג בגרמניה. גם דודה שלי אניה הייתה שם. הדודה אניה נסעה לאמריקה והיא אומרת שאני לא רציתי לנסוע אבל אני לא זוכר. הביאו את כל הילדים במשאיות לנמל מרסל שבצרפת ושם העמיסו את כולם לאוניה בשם "המעפיל האלמוני" וככה שטנו באוניה עד שהגענו לחוף חיפה ושם תפסו אותנו האנגלים והעבירו אותנו לקפריסין. הינו שמה כולם והפכנו למין קבוצה ( הילדים ) ולימדו אותנו ונתנו לנו לאכול. יום אחד שיחררו אותנו לישראל ( עלייה ב' ) ובאנו למחנה בעתלית וזה היה מחנה שהיו מפזרים את כל הפליטים למקומות בארץ. כל הקבוצה הלכה לקבוצת כינרת ( בעליית הנוער ). זה היה לפני מלחמת השחרור בתקופת השלטון האנגלים. שהגעתי לקבוצת כינרת ידעתי לדבר רק פולנית אז לימדו אותי לדבר עברית. מכל הילדים למדתי לדבר גם אידיש. בקיבוץ למדנו כמו כל בית-ספר ועבדנו. הינו במין פנימייה בכל צריף היה בין 2 ל 4 ילדים והיה גם מועדון לילדים בקיבוץ. לא הי שירותים בחדרים היה מין פחון בחוץ ועם היה רוח הייתי עף עם השירותים. אחרי הלימודים הינו עובדים בלול, ברפת, בפרדס קוטפים פירות, כל עבודות החקלאות. לימדו אותנו להשתמש בנשק, במלחמת השחרור הינו ילדים אז חגגנו את קום מדינת ישראל. אחרי זמן מה הלכנו להקים קיבוץ במזרח הכינרת את קיבוץ האון כל הקבוצה הקימה אותו. עבדתי שמה, אני הייתי נהג הבית זה שמעביר את הביצים והחלב לתנובה וקונה אוכל לקיבוץ. נעמי שמר הייתה איתי בקיבוץ והיא הייתה מנגנת בחגים. שהייתי נהג בית אז זה כל רגע נסיעות היו מעירים אותי באמצע הלילה נגיד כדי להסיע אישה שעומדת ללדת לבית חולים הקרוב, אז הייתי מתחבא מתחת לשמיכה כדי שלא יציקו לי. הינו לוקחים מה ביצים מהלול ואת השמנת של החלב ועושים עוגה לשישי. ב 1960 הדודה אניה שלחה לי ניירות ושטתי באוניה לאמריקה והייתי אצל דודה אניה ודוד חיים. ושמה הייתי עובד במפעל הייתי שם איש תחזוקה ובערב הייתי לומד אנגלית. התגוררתי אצל דודה אניה עד 1965 ואז נסעתי לארץ לביקור ומשהוא הכיר לי את שולה ואז התחתנו ברבנות. אני חזרתי לאמריקה ואז גם שולה ושם התחתנו עוד פעם חתונה אזרחית שתוכל לגור שם, ונולדו לנו שם סנדי ואחר-כך ליאור. אחר זמן מה החלטנו לחזור לארץ. היתה לנו שם כבר דירה ברמת גן ( אני עד היום גר שם ) אז נולד אסף ואני עבדתי באלישרא.

סיפורם של חפצים במשפחתי

חפצים אלה הם מצד סבתי שולמית שיפר.
את השרשרת עם התליון הורים של שלמה ( סבא של סבתא שלי ) נתנו כמתנת חתונה לסבתא של סבתא שלי בשנת 1907.
את שעון הזהב קיבל סבא של סבתא שלי מהורים של אישתו ( סבתא של סבתא שלי ) לרגל חתונתו.





את 2 הצלחות עם תמונות הפירות הן חלק ממערכת להשגת פירות הביאה סבתא של סתבא שלי מפולניה בשנת 1932 .





הקומקום והספל הורודים הובאו על ידי סבתא ( אסתר ) של סבתא ( שולה ) שלי מפולין בשנת 1932.






את בכלי לעוגיות קבלו סבא וסבתא של אמא שלי כמתנת חתונה בשנת 1939.






את השרשרת עם הלבבות קבלה סבתא רבה שלי ( אלטה ) לרגל הולדת סבתא שלי ( שולה ) בשנת 1942.



את הסיכה עם האבנים האדומות קיבלה סבתא רבה שלי לרגל הולדת אחותה ( חנה ) של סבתי בשנת 1950.





את הצמיד קיבלה סבתא רבה שלי לרגל הולדת אחייה ( אלדד ) של סבתי בשנת 1951.